מכיוון שלאופני הרים ואופני כביש יש שימושים ועיצובים שונים, ניתן לראות שהאוכפים של השניים שונים בצורתם: האוכפים של אופני הכביש צרים, דקים וארוכים יותר מאלה של אופני הרים.

תנוחת הרכיבה של אופני כביש מאריכה את שבץ הפמוריס הגדול, הארבע ראשי והגסטרוקנמיוס ככל האפשר על ידי הורדת פלג הגוף העליון, מה שגורם לירכיים להיות אנכיות יותר. אם האוכף רחב מדי, הוא ישפשף את הצד הפנימי של שורש הירך.

תנוחת הרכיבה על אופני הרים זקופה יותר מאשר על אופני כביש, כך שהיותה קצת יותר רחבה לא מעכבת במיוחד את תנועת הרגליים. כמו כן, אופני הרים פחות מתאימים לתנאי הדרך מאשר אופני כביש, ואוכף רחב יותר יגביר את הנוחות.

תנוחת הרכיבה של אופני כביש קובעת שהכוח המחולק לזרועות גדול יותר מזה של אופני הרים, וגם אופני הכביש קלים, כך שהאוכף דק יותר מזה של אופני הרים.

לגבי הסיבה לכך שהאף של אוכף אופני כביש ארוך יותר מזה של אופני הרים, זה בגלל שהרגל הפנימית מורמת ברכיבה בפנייה, והרגל החיצונית מתה על הדוושה. בדרך זו, הכוח העיקרי של האופניים מתנגד למגע בין הצד הפנימי של הרגל החיצונית לאוכף, והזרועות יכולות לשלוט בקלות ובזהירות בפרטי ההיגוי, מה שמקל ובטוח יותר לסיבוב. זה יכול להיות מסוכן אם אופני הכביש לא מוצאים מקום להישען בו או להישען על המיקום הלא נכון כאשר אופני הכביש נמצאים בפניות.