מכיוון שלאופני הרים ולאופני כביש יש שימושים ועיצובים שונים, ניתן לראות את אוכפי השניים שונים בצורתם: אוכפי אופני הכביש צרים, דקים וארוכים יותר מאלה של אופני הרים.

תנוחת הרכיבה של אופני כביש מאריכה את מהלך שרירי הירך הגדולים, שריר הארבע ראשי והגסטרוקנמיוס ככל האפשר על ידי הורדת פלג הגוף העליון, מה שגורם לירכיים להיות אנכיות יותר. אם האוכף רחב מדי, הוא ישפשף את הצד הפנימי של שורש הירך.

תנוחת הרכיבה באופני הרים היא זקופה יותר מאשר באופני כביש, כך שאופניים רחבים מעט יותר אינם מפריע במיוחד לתנועת הרגליים. כמו כן, אופני הרים פחות מתאימים לתנאי כביש מאשר אופני כביש, ואוכף רחב יותר יגביר את הנוחות.

תנוחת הרכיבה של אופני כביש קובעת שהכוח המחולק לזרועות גדול יותר מזה של אופני הרים, ואופני הכביש גם קלים במשקל, כך שהאוכף דק יותר מזה של אופני הרים.

באשר לסיבה לכך שאף אוכף אופני כביש ארוך יותר מזה של אופני הרים, הסיבה לכך היא שהרגל הפנימית מורמת בעת רכיבה בפנייה, והרגל החיצונית מתמדת על הדוושה. בדרך זו, הכוח העיקרי של האופניים מתנגד על ידי המגע בין הצד הפנימי של הרגל החיצונית לאוכף, והזרועות יכולות לשלוט בקלות ובזהירות בפרטי ההיגוי, מה שמקל ובטוח יותר בפניות. זה יכול להיות מסוכן אם אופני הכביש לא מוצאים מקום להישען עליו או נשענים על מיקום לא נכון בעת ​​רכיבה בפניות.