מקורו של הטניס

מקורו של הטניס ניתן לייחס לצרפת במאות ה-12 וה-13, וכיום יש לו היסטוריה של יותר מ-800 שנה. באותה תקופה, משחק של חבטת כדור בכף היד היה פופולרי בקרב המיסיונרים. השיטה הייתה להשתמש בכף היד כדי לחבוט בכדור העשוי מבד עטוף בשיער באמצעות חבל בין שני אנשים בשטח פתוח.
ספורט פנאי זה היה פופולרי מאוד בקרב הנזירים והחל להתפשט. בהדרגה, פעילות זו התפשטה מהמנזרים למעמדות הגבוהים של החברה והפכה למשחק בידור עבור האצילים באותה תקופה. אט אט, משחק זה הוכנס בהדרגה לחצר הצרפתית וזכה לפופולריות רבה בקרב משפחת המלוכה הצרפתית. טניס הפך לספורט המלך. בתקופת שלטונו של שארל החמישי, נבנה המגרש הראשון בפריז במוזיאון הלובר; בתקופת שלטונו של פרנציסקוס (1515-1547), הוא הורה על בניית מגרשים בכל רחבי הארץ ואפשר לאנשים פשוטים להשתתף בטניס, והוא אף בנה מגרש טניס מלכותי על ספינת הקרב האישית שלו; שארל התשיעי אף כינה את הטניס "התרגיל המפואר והערך ביותר, והבריא ביותר". לכן נראה כי מלכים צרפתים עוקבים סייעו להפיכת הטניס לפופולרי ברחבי המדינה.

באמצע המאה ה-14, בריטניה וצרפת קיימו חילופי דברים תכופים. יורש העצר הצרפתי נתן את הכדור ששימש במשחק זה למלך הנרי החמישי, וכך המשחק הוצג לממלכה המאוחדת. המלך אדוארד השלישי מאנגליה התעניין בכך במיוחד והורה על בניית מגרש טניס מקורה בארמון. מאז, החלה התפתחות הטניס באנגליה. בתקופת שלטונם של הנרי השביעי והנרי השמיני נבנו כ-1,800 מגרשים מקורים באנגליה. מכיוון שפני הכדור עשויים מפלנל טוויל, הפלנל המפורסם ביותר שיוצר בעיר טניס שבמצרים, הבריטים מכנים אותו "טניס".