טניס שולחן (באנגלית: ping-pong), המכונה גם ביליארד בטייוואן (כלומר "טניס שולחן" (באנגלית: טניס שולחן בקיצור), קנטונזית בשפת הדיבור כגל פינג-פונג, הוא משחק שמשחקים בו שני אנשים או יותר. בחלקים רבים של העולם, ארבעה שחקנים מכים כדור קל קדימה ואחורה על שולחן עם מחבט קטן (כלומר, מחבט פינג-פונג) או מכים כדור טניס שולחן עם מחבט פינג-פונג שולחנות הרשת מתחרים זה יכול להיות משחק כיחידים או זוגות, כאשר שני הצדדים פוגעים זה בזה עד שאחד מהם לא יכול להחזיר את הכדור והשני מבצע נקודות ספורט רקט כוללות טניס שולחן, בדמינטון וטניס.

מקורו של הספורט באנגליה הוויקטוריאנית כמשחק טרקלין לאחר ארוחת הערב למעמד הגבוה [4][5]. הם ידועים במקור כ"טניס שולחן", וכיום הם ידועים גם בשם "טניס פנימי" (טניס פנימי). טניס שולחן שגשג באירופה ובאסיה בתחילת המאה העשרים. טורניר ההזמנה הבינלאומי לטניס שולחן התקיים בברלין, גרמניה, בשנת 1926, ובמקביל הוקמה הפדרציה הבינלאומית לטניס שולחן. אליפות העולם הראשונה בטניס שולחן פתחה פרק חדש בהיסטוריה של טניס שולחן והניחה את הבסיס לאליפויות עולם עתידיות. אליפות העולם בטניס שולחן נערכה פעם בשנה בין השנים 1926 עד 1939. ה-ITTF החליט להפריד בין תחרויות אישיות וקבוצתיות החל באליפות העולם ה-47 בטניס שולחן בשנת 2003. מחבטי טניס שולחן, כדורי משחק וחוקים השתנו באופן דרמטי במהלך שנים. המחבט המקורי היה לוח עץ מעובד מעט, והוא כוסה מאוחר יותר בעור כבש. מאוחר יותר, האירופים ציפו את המחבט בחלקיקי גומי. המחבט עם הספוג העבה הומצא על ידי היפנים בתחילת שנות ה-50.

בקיץ 1988, טניס שולחן הוכר רשמית כענף אולימפי לראשונה.