טניס שולחן (באנגלית: ping-pong), הידוע גם בשם ביליארד בטייוואן (כלומר "טניס שולחן" (בקיצור: table tennis), בקנטונזית בשם גל פינג פונג, הוא משחק המשוחק על ידי שני אנשים או יותר. בחלקים רבים של העולם, ארבעה שחקנים חובטים כדור קל קדימה ואחורה על שולחן בעזרת מחבט קטן (כלומר, מחבט פינג פונג) או חובטים בכדור טניס שולחן בעזרת מחבט פינג פונג. שולחנות הרשת מתחרים זה בזה. ניתן לשחק בו כמשחק יחיד או זוגי, כאשר שני הצדדים חובטים זה בזה עד שאחד לא יכול להחזיר את הכדור והשני קולע בקלות. ענפי ספורט מחבט כוללים טניס שולחן, בדמינטון וטניס.

הספורט מקורו באנגליה הוויקטוריאנית כמשחק סלון לאחר ארוחת ערב עבור בני המעמד הגבוה[4][5]. במקור, המשחק נודע בשם "טניס שולחן", וכיום הוא ידוע גם בשם "טניס מקורה" (טניס מקורה). טניס שולחן שגשג באירופה ובאסיה בתחילת המאה העשרים. טורניר טניס השולחן הבינלאומי התקיים בברלין, גרמניה, בשנת 1926, ובמקביל הוקם הפדרציה הבינלאומית לטניס השולחן. אליפות העולם הראשונה בטניס שולחן פתחה פרק חדש בהיסטוריה של טניס השולחן והניחה את היסודות לאליפויות עולם עתידיות. אליפות העולם בטניס השולחן נערכה אחת לשנה בין השנים 1926 ל-1939. ה-ITTF החליט להפריד בין תחרויות אישיות לקבוצתיות החל מאליפות העולם ה-47 בטניס השולחן בשנת 2003. מחבטי טניס שולחן, כדורי משחק וכללים השתנו באופן דרמטי במהלך השנים. המחבט המקורי היה לוח עץ מעובד מעט, ומאוחר יותר הוא כוסה בעור כבש. מאוחר יותר, האירופאים ציפו את המחבט בחלקיקי גומי. המחבט עם ספוג עבה הומצא על ידי היפנים בתחילת שנות ה-50.

בקיץ 1988, טניס שולחן הוכר רשמית כספורט אולימפי בפעם הראשונה.